Remained examines the human body through zoomed and broad depictions by employing new mediums which facilitate the re-examination of the human form. The project consists of two videos, a spoken-word poem, make-up based engravings, ready-made sculpture and a semi-opaque mirror sculpture. Each of these ‘fragments’ offers a some-what abstract depiction of a body part, section or element.

The fragments are naturally incoherent due to material composition and technique, and are open to viewer interpretation. These peculiar fragments are designed to invoke curiosity, voyeurism and multifaceted physical examination of the objects thus echoing the observers personal contexts.

Although the fragments can be viewed as stand-alone exhibits, they intend the compliment one another and contain parts of each other in a fractal manner. There is an inherent symmetry, for example, between close-up details of body parts in the video and the engravings made on the surface of make-up platers. The poem lyrics and spoken-word tempo act as an adhesive between the dissimilar fragments, altering the viewers perspective, and acts as a guides along the non-body part fragments.

Remained הוא פרויקט העוסק בבחינה של הגוף מרחוק ומקרוב באמצעות שימוש בטכניקות ומדיומים חדשים. האינסטולישן מורכב משתי ווידאים, שיר ספוקן ורוד, תחריטים מבוססי איפור ופסל ‘רדי מייד’ העשוי מראה עכורה למחצה. ה’פגרמנטים’ הללו מהווים תיאור אבסטרקטי של חלקי גוף ומאפשרים בחינה מחודשת שלו.

הפרגמנטים השונים אינם קוהרנטיים בשל הרכב החומר והטכניקה, הם פתוחים לפרשנות הצופה ונועדו לעורר סקרנות, מציצנות ובחינה רבת פנים של האובייקטים המהדהדים את ההקשרים האישיים של הצופה.

הפרגמנטים השונים מכילים חלקים החוזרים על עצמם בצורה פרקטלית. על אף שכל פרגמנט עומד בפני עצמו, כמכלול הם מחזקים אחד את השני. בפרויקט ישנה סימטריה מובנית בין האובייקטים השונים. לדוגמא, החיבור הוויזואלי בין תקריב של חלקי גוף בוידאו לבין התחריטים על פלטות האיפור. מילות השיר והמקצב של הספוקן ורוד מהווים דבק בין חלקיו השונים של המיצב, משנים את נקודת מבטו של הצופה, ומדריכים אותו לאורך התערוכה.